הצבא הוא מרכיב מרכזי בתרבות הישראלית. רובנו הלכנו לצבא, חלקנו הלא מועט אפילו חתם קצת קבע, וכולנו מרגישים בצורה כזאת או אחרת את נוכחותו בחיינו. חלקנו הקצת יותר קטן, מרגישים נוכחות פולשנית מאוד של הצבא בחייו. נוכחות, שגורמת להתנהג בצורה מסויימת, להרגיש בצורה מסויימת. לנוכחות הזאת יש הגדרה רפואית – תסמונת דחק פוסט טראומטית.
סיוטים, כעס לא מוסבר, התקפי חרדה. לפעמים סתם רצון להתבודד. תסמיני הפוסט טראומה מעוררים הרבה כאב ובושה, שמובילים להסתרה גדולה. אין הרבה נתונים רשמיים על מצב הפוסט טראומטיים בישראל.
אבל אין ספק שאם "מכוונים לך נשק לראש", החיים שלך יושפעו מזה רבות. המצב הפוסט טראומטי מייצר משבר זהות גדול אצל המתמודדים איתו. פתאום,
דברים ש"גברים" עושים הם כבר לא טריוויאלים. בוכים הרבה יותר, הפרנסה יכולה להיפגע, נהפכים לקצת יותר תלויים באחרים. איך פוסט טראומטי יכול להרגיש עם עצמו "גבר"?
בפרק הזה דיברתי עם ירון אדל. ירון הוא יזם חברתי, מנכ"ל של חברת "מדוע",
שעובדת בימים אלה על הקמת בית ספר אונליין בשם "אימפקט סקול". תוך כדי גיוס תלמידים, הכשרת מורים, בניית טכנולוגיה,
ירון מתמודד עם פוסט טראומה צבאית. ירון שירת 5 שנים בנח"ל, לחם במלחמת לבנון השנייה והאינטיפאדה השניה. לאחר השחרור שלו,
ירון התחיל לפתח התנהגויות שלא היו מוכרות לו. בחלק מתהליך ההתמודדות שלו עם הפוסט טראומה,
ירון הקים עמותה בשם "רסיסים", כתב ספר של סיפורים קצרים, כתב שיר על המצב שלו בשם "קצין מסריח",
והיום הוא מקליט ביחד עם שותף אנונימי פודקאסט בשם "מענה הולם", שכל מטרתו לשקף את החיים עם פוסט טראומה בישראל.